כשארגון ניגש ל-AI, השאלה הראשונה היא בדרך כלל "איזה כלי כדאי לנו להביא?". זו שאלה הגיונית, אבל היא מדלגת על השלב הכי קריטי: ההבנה של מה אנחנו מנסים לפתור בכלל.
הטמעת AI מוצלחת היא לא פרויקט טכנולוגי. היא פרויקט של תהליכי עבודה. אם התהליך שבור, ה-AI רק יגרום לו להישבר מהר יותר, ביותר מקומות, ועם פחות שליטה.
בחירה מוקדמת בכלי יוצרת אשליה של התקדמות. יש לנו מנוי, יש לנו ממשק, יש לנו תוצאות ראשוניות. אבל בלי חיבור עמוק ללוגיקה העסקית, התוצאות האלה נשארות ברמת הצעצוע. הן לא משנות את השורה התחתונה.
ההבדל בין "שימוש" לבין "הטמעה" נמצא בפרטים הקטנים של היום-יום. מי אחראי על התוצאה? איך היא נבדקת? לאן היא זורמת אחר כך? בלי תשובות לשאלות האלה, ה-AI נשאר "ליד" הארגון ולא "בתוך" הארגון.
ההבחנה הזו משנה את כל דרך הגישה לפרויקט — ואת הסיכוי שלו להצליח. במקום לשפר את הטיפול בחריגים, אנחנו מגדירים מלכתחילה איך התהליך צריך להיראות כדי שלא יהיו חריגים.